ציפורה פאגלין

ציפורה לבית פרל נולדה בצפת בשנת 1925. בגיל צעיר הצטרפה לבית"ר ומשם קצרה היתה הדרך לאצ"ל. לאחר שסיימה את בית-הספר היסודי, עברה לתל-אביב שם למדה בגימנסיה הרצליה. לאחר הכרזת "המרד" (בפברואר 1944) צורפה לח"ק תל-אביב והשתתפה בפעולות רבות נגד השלטון הבריטי. ציפורה נשלחה לקורס סגנים שנערך בשוני, והיתה הבת היחידה בקרב קבוצה של בנים שהגיעו מחיפה.
אחת הפעולות של הארגון היתה אמורה להתקיים בירושלים ביוני 1944, אולם לפני שהבחורים יצאו לדרך, נודע לאליהו לנקין (מפקד מחוז ירושלים) ששוטרים בריטים מסתובבים בשכונת נחלת-שבעה ליד מחסן הנשק שהיה מיועד לפעולה. לנקין החליט לבדוק את העניין ולשם כך קרא לאחת הבנות, ציפורה פרל-פאגלין ("יעל"), והציג אותה בפני אחד המפקדים הצעירים, עמיחי פאגלין ("גידי"). הוא הורה להם להעמיד פני זוג נאהבים ותוך כדי כך לסייר ולבדוק את השטח. על המשימה מספר אליהו לנקין:
איני יודע אם יש לכם ניסיון בתפקיד זה; אתה תחבק את כתפיה ואת תשימי את ידייך על מותניו. כשתגיעו לקרבת המחסן, תעצרו ותתחילו להתנשק, ותקפידו על-כך שהשוטר יראה אתכם במעשיכם. אחר-כך שבו באיזה מקום, ותוך כדי חיבוקים ונשיקות, בדקו את מספר השוטרים ואת מיקומם. זכרו כי עליכם להקפיד ולהתנהג באופן טבעי כדי שלא לעורר שום חשד...

בסופו של דבר נדחתה הפעולה, אולם כעבור שלוש שנים נישאה ציפורה פרל לעמיחי פאגלין, קצין המבצעים של האצ"ל.
עם התגברות ה"סזון", נעצרו רוב מפקדי הארגון בצפת, ביניהם גם שני אחיה של ציפורה: שמואל ודניאל פרל. ציפורה, שהיתה באותה עת פעילה בח"ק תל-אביב, נקראה לארגן מחדש את הסניף בצפת, שם פגשה את חברתה שרה לבני והשתיים החלו בגיוס צעירים לארגון ובשיקום הסניף. היה זה הסניף הראשון של האצ"ל שבראשו עמדה אישה. בתום המשימה חזרה ציפורה לתל-אביב והמשיכה שם את פעילותה במסגרת הח"ק. בין היתר השתתפה, יחד עם חוה עמרמי, בניסיון לחטוף קצינים בריטים. היה זה לאחר שהבריטים העלו לגרדום, ביום 16 באפריל 1947, ארבעה מלוחמי האצ"ל: מרדכי אלקחי, דב גרונר, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני. במפקדת האצ"ל הוחלט לתלות בתגובה קצינים בריטים ובכך להביא להפסקת הגרדומים. הבנות, שהתלוו למספר בחורים, הסתובבו שעה ארוכה ברחוב הירקון בתל-אביב אולם העלו חרס בידם מאחר והבריטים נזהרו שלא להסתובב במדים ברחובות העיר.
פתאום הופיעה חוה בריצה ואמרה: "ישנו בריטי אחד על-יד הבר במלון פארק מעשן פייפ. אי אפשר לטעות, זה בריטי ממש". ניגשנו אל נחום סלונים להודיע לו. נחום ואהרון נכנסו ראשונים לבית-המלון ודב כהן ("שמשון") נכנס אחריהם. ציפורה פאגלין, חוה עמרמי ואני עמדנו ליד החלון והסתכלנו מבחוץ על הנעשה במפנים. 10

לבסוף מצאו הבחורים חייל בריטי לבוש בגדים אזרחיים, ובאיומי אקדח הכניסו אותו למכונית. הבריטי הועבר לאחד הפרדסים בקצה רחוב גורדון ושם אמורים היו לתלות אותו על אחד העצים. אלא שיעקב עמרמי (ששימש מפקד המודיעין של הארגון, "הדלק") החליט לחקור אותו תחילה וגילה ששמו היה ג'ק וילקינסון. לדבריו הגיע ממצרים ורצה לטייל בארץ הואיל והוא יהודי המשרת בצבא הבריטי. על המשך החקירה מספר יעקב עמרמי: 11
עמרמי: אם אתה יהודי, איך אתה מסביר את שמך שמצלצל כאנגלי?
ג'ק: שמי האמיתי הוא יעקב ולדמן, אלא ששיניתי אותו, וליתר דיוק אבא שלי שינה את שמי.
"האם אתה מדבר אידיש?"
"לא".
"היש לך דרכון"?
"לא".

"שמשון" הפציר בעמרמי לגמור את החקירה ולאפשר לו להוציא את בתלייה אל הפועל. כאשר תרגם עמרמי את דברי "שמשון" לאנגלית, החוויר הבריטי כסיד ואמר: "אני זוכר שלפני 30 שנה, כשהייתי ילד, אמרתי משהו בעברית לאחר מות אבי". פתאום התחיל לומר תפילת "קדיש" מתחילתה ועד סופה ועוד הוסיף פסוקים מתפילת "אדון עולם". לאחר הדברים האלה התנצל עמרמי בפני החטוף והוא הוחזר לבית-המלון.